"נו תאכל ממי, זה טעים! זה גם ממש בריא! כדאי לך, אמא הכינה ה-כל בעצמה! אם לא תאכל אמא תגמור לך את הכל, לא חבל? נו, אולי בכל זאת ביס קטן? כן? כל הכבוד!!! רגע, לאן אתה הולך?… לא אכלת כלום!"
את הרוטינה המתסכלת הזו, מבשלים-מכינים-מרסקים-חותכים-מגישים-מתחננים-מוותרים-נכנעים, מכירים בכל בית. הסיבות לסרבנות אוכל יכולות להיות מגוונות, ולרוב לא באמת אפשר לדעת מה בדיוק גורם לה: שובע, עייפות יתר, אוכל שאינו לטעמו של הילד, רווח רגשי כלשהו או הכל ביחד. כך או כך, מתסכל לראות צלחת מלאה בכל טוב, וילד שמעדיף לעשות הכללללל רק לא לאכול. כל עוד מדובר במקרים חריגים, אל תעשו עניין גדול. שגרת אכילה היא דבר שלוקח זמן לסגל, ודורש לא מעט סבלנות. במידה והתופעה לא עוברת, מומלץ להתייעץ עם רופא הילדים, אבל יש כמה דברים שתוכלו לנסות לפני כן:
מגיעים לארוחה רעבים
הדבר הכי בסיסי שאותו אנחנו נוטים לשכוח, הוא שילד סרבן הוא לעיתים פשוט… ילד שבע. כן, גם פרי או חטיף של אחה"צ ואפילו קרטיב, יכולים להשביע קיבה קטנה. תדאגו שהילדים יגיעו לשולחן רעבים, והקפידו על "צום" לפחות שעה לפני האכילה: לא חטיפים, לא מיץ, לא פרי, לא "שלוק", לא "כפית גלידה" ולא "רק בייגלה אחד".
מתכווננים לשעון הביולוגי
סרבן אוכל + עייפות = מתכון לקטסטרופה. לכל ילד יש את השעון הביולוגי שלו. למדו אותו, והקפידו על ארוחה בזמנים שהילד עדיין ערני.
אותה הגברת בשינוי אדרת
כמו כולנו, גם ילדים אוכלים עם העיניים. הילד לא אוהב מאכל מסוים? נסו להציג לו אותו בצורה ויזואלית שונה: אולי הוא מסרב לגזר, אבל הוא יכול לקבל בשמחה גפרורי גזר או מקלוני גזר. מלפפון יכול להתקבל בהרבה יותר אהבה כשהוא עטוף בפרוסת פסטרמה. עגבניות לא עושות לו את זה? נסו שילוב צבעוני של עגבניות שרי צהובות, כתומות ואדומות. לא רוצה שניצל תירס? הציעו לו קריספי סטיקס תירס. הבנתם את הרעיון….
ואפרופו אוכלים עם העיניים- הצורה וההגשה של האוכל כבר תעשה בשבילכם חצי מהעבודה ותגרום לילדים גם להתנסות במזונות חדשים. חותכני עוגיות יהפכו לחבריכם הטובים ביותר ויהפכו פרוסות של פסטרמה לפרצופים מחייכים, חביתות לדינוזאורים, מלפפונים או עיגולי תירס לפרחים, פרוסות לחם לחיה האהובה על ילדיכם, טוסטים רגילים ללבבות, ובאופן כללי יהפכו צלחת עם פסטרמה או חביתה, טוסט וירקות לחגיגה צבעונית ומשמחת שמגרה את הדמיון ואת התיאבון.
פירות? קלללללל
הילדים מסרבים לפירות? "תשחילו" אותם בדלת האחורית. קשטו מנת גלידה עם פירות או הכינו להם מוזלי. הכינו שיפוד מרשמלו עם 2 מרשמלו ו- 5 פירות. אפשר גם להכין שייק מפרי שהילד כן אוהב ולהגניב פנימה עוד כמה "נוסעים סמויים".
ילדים מבשלים
כשהילדים שותפים לתהליך הבישול של המנה, הם נוטים לזרום גם עם האכילה שלה. שתפו אותם גם בתהליך הקניה וגם בהכנה (ועל הדרך גם תסגרו את פינת הפעילות לאחה"צ): בחרו יחד מתכון מספר בישול. קחו אותם אתכם למכולת, לירקן או לסופר לבחור את המצרכים, ושתפו אותם בבחירה. הכינו יחד את המתכון בבית, ליבשו סינרים (תחפושות תמיד עושות להם את זה) ושתפו את הילדים באופן פעיל בהכנה. הכינו יחד תבשילים, פשטידות, לביבות, קציצות, עוגות ועוגיות. אולי בסוף תגדלו בבית מאסטר שף.
מיתוג, מיתוג, מיתוג
הכל שאלה של איך אתם מוכרים להם את זה. למשל, לא הכנתם להם "חביתת עשבי תיבול", אלא "פנקייק מיוחד". ענבים? אנחנו לא מכירים דבר כזה. בטח התכוונתם לסוכריות ענבים! פירות או ירקות – שימו על שיפוד ומתגו אותם כ"שרביט קסמים וטעים". מלפפון מגולגל בתוך פרוסת פסטרמה הוא "מלפפון בשמלה" וחביתה רגילה תהפוך ל"כוכבי חביתה" בעזרת חותכני כוכב. ואיך מכינים "צ'יפס" בטטה, קישואים או גזר? חותכים אותם למקלות דקיקים ואופים בתנור עם שמן זית ומלח, עד שהם מקבלים ציפוי קריספי, והנה לכם צ'יפס בריא וצבעוני, שאפשר גם להגיש עם מעט קטשופ.
נשנושים זו לא תמיד מילה גסה
כשמדובר בנשנושים לסוגיהם, גם הסרבנים הכי גדולים נכנעים מיד. אבל זה לא אומר שכל נישנוש הוא אויב. הנה כמה אפשרויות:
- מיקס קריספי סטיקס זוגלובק: מקל-שניים-שלוש בטעמים שהם הכי אוהבים, נישנוש קריספי ומשביע
- שקית עם ירקות מיני: מלפפון בייבי, עגבניות שרי, גזרונים מוכנים לאכילה (אפשר לצרף גם מקלון קריספי סטיק)
- קורנפלקס מדגנים מלאים: כדי להפוך אותו ליותר אטרקטיבי אפשר להכניס גם כף של דגני שוקולד או פירות צבעוניים על כל 3 כפות של קורנפלקס "רגיל".
- מיני פריכיות מתובלות: גם מתוק, גם מלוח, גם קראנצ'י, גם ממלא וגם בריא יחסית
- פופקורן: חטיף בריא יחסית לנישנוש עם החברים
- חטיפים למיניהם: אם כבר נכנעתם, אל תתנו לאכול מהשקית. חלקו לכוסות חד פעמיות וכך תשלטו בכמות החטיפים, והילדים ירגישו מצ'ופרים.
בשורה התחתונה, הסוד הוא למצוא את האיזון בין ההעדפות שלהם להעדפות שלכם, לדעת איפה להקפיד ועל מה אפשר לוותר, ולמצוא את דרך המלך, עם הרבה ניסוי וטעיה. במידה והילד יורד במשקל או אם הסרבנות נמשכת זמן רב מידי, התייעצו עם רופא הילדים.
